אני לא מבינה איך נכנסתי לזה.רציתי בסה"כ לרדת כמה קילוגרמים מיותרים שהיו לי ,

אילו הייתי יודעת שהייתי מגיע למצב למקום שאני בו היום לא הייתי עושה את זה מלחתחילה .

זאת מחלה שהורגת אנשים מרחיקה אותנו מכולם בהתחלה ולאורך כל הדרך מאוכל ,

אחר כך חברים ומשפחה ,ובסוף היא מרחיקה את עצמנו מאיתנו .

אני כבר לא מבינה מה אני ומה אני רוצה .ה"אושר הזה"שהיא לוקחת אותי אליו הוא זמני ,

ואני מודעת לזה ,אבל אני אוהבת אותו ,אני לא רוצה להרחיק אותו ממני ,הוא והיא החברים היחידים שיש לי .

ה"אושר הזה "ואנה.אני לא רוצה להיות מטופלת ,אני לא רוצה להחלים טוב לי ככה ,אני רוצה להיות עמוק בתוך זה ,

ואני יודעת שזה יגמור אותי בסופו של דבר .זה החלטות שהיו עליהן מחירים כבדים .

אני לא אוכל להגשים חלומות שבניתי עליהם ,לא יהיו לי ילדים לא ייגיסו אותי לצבא ,

מי ירצה להתחתן עם מישהי שהיא 40 קילו ,ועם שיניים רקובות מהקאות ?

,שלד מהלך בן אדם חצי חי חצי מת .אבל אני כ"כ שואפת לזה וכ"כ רוצה בזה שלא מעניין אותי .

אני לא יכולה לתאר את ההרגשה הזאת .אפאחד שאין לו את המחלה

לא יודע מה עוברים אנשים שכן יש להם אותה .יש לנו קולות בראש שעל כל מה שאני

באה להחכינס לפה צועקים לי מבפנים אל תאכלי ,תרקי את זה ההנאה הרגעית

הזאת לא שווה בזה שזה יעלה לך אפילו 100 גרם .אוכל זה רעל ,ואוכל זה שומן ואוכל זה גועל .

המחלה הזאת גורמת להכל ..!!!!!!!היא כרגע זאת ששולטת עליי ,ואני איתה במיליון אחוז .

אני חושבת שטיפול לא יעזור פה המצב שלי כנראה באמת קשה כמו שאומרים ,

אני מכורה להקאות ולכל ההתעסקות הזאת .

לא רוצה טיפול טוב לי איך שאני ,אני יגיע למשקל יעד שלי שבינתיים הוא 40 .

ההצלחה שלי להגיע לשם היא בדרך הזאת .

אני מנהלת לעצמי אורך חיים כפול ,כלפי חוץ אני באה לומדת מטיילת צוחקת עובדת

עושה הכל מהכל כמו כל נערה רגילה אחרת ,ובסתר חיי סובבים סביב אוכל ,מחשבות אובססיביות על

אוכל ומשקל ועמידה של שעות על גבי שעות מול המראה ,שקילות בערך כל יום ,הקאות בהחבא,

מחביאה אוכל וחטיפים מתחת למיטה ,הרעבה עצמית ,

צומות שנמשכים לפעמים אפילו יומיים שלמים שאני שותה רק מים וקפה נטול סוכר ,

וכל אלה מלווים בהנאה ובידיע שבסופו של דבר אני יצליח ,יצליח להגיע לשאיפה שלי ,לרזון שלי ,להתמוטטות .

כל זה פיצוי .לא רוצה לצאת מהזה טוב לי ככה.